מחפשת להעלות את השיעורים שלך רמה אחת למעלה?

 

מחפשת להעלות את השיעורים שלך רמה אחת למעלה ולגרום הנאה לתלמידים?

בואי לגלות עולם של עזרי הוראה מהנים ומקדמים, שישאירו לך את הזמן להשקעה בצורת העברת השיעור המתאימה לכיתה שלך. התלמידים פתאום אוהבים ללמוד אנגלית!

מדוע עזרי ההוראה כל כך חשובים לשיעורים שלך?

שילוב משחק בלמידה – למידה בדרך חווייתית /

מאת:  תמי יהושע וד"ר יחיאל פריש. שאנן – המכללה האקדמית הדתית לחינוך, קרית שמואל חיפה

משחק – למה?

תרגול מיומנויות הקריאה דרך המשחקים נחוצים, על מנת לגוון את פעולות הלימוד מצד אחד ועל מנת לספק מכשיר מעשי בידי המורה, לשם התייחסות מתוכננת מראש לדברים מסוימים, שנראים לה חשובים במיוחד במקרה זה או אחר.

תכונות בסיסיות של המשחק, במשמעות הקלאסית שלו, היא היותו פעילות לשמה, הנעשית מרצון, בהנאה וללא פיצוי, כמו שאומר יוהאן הוזינגה "פעילות תוך חירות"  וגם אריסטו בהגדרתו אמר כי "המשחק היא הנאה בעשיית דבר שאין לו המשך".

הערך הרוחני – המשחק מפתח את הערנות המחשבתית, מאמן לשפיטה הגיונית, מחנך לריכוז ויצירה. פעמים הרבה רוכש לו המשחק רעיונות חדשים בזמן המשחק, ולומד כיצד לפתור בעיות מעשיות.

הערך החברתי-רגשי – אגב המשחק לומד האדם את חוקי ההגינות והאדיבות, הוא לומד כיצד לכבד את החוק ולשמור עליו, וכיצד להפסיד בכבוד. לאחר שכמעט על משחק מתנהל בצוותא הוא לומד כיצד לשתף פעולה, לעזור לתכנן תכניות תוך כדי התחשבות בחבריו.

הערך החינוכי – המשחק מסייע לפיתוח האישיות, מפתח תכונות רצויות…

הערך הלימודי – בימינו נעשה המשחק לאמצעי חינוכי משובח להקניית ידיעות. שיעורים רבים של מורים מנוסים מסתיים במשחק, וידיעות שונות מוקנות מלכתחילה בדרך משחקית. בגילאים הצעירים קשה להבחין בין עבודה, לימוד ומשחק.

מערכת ההוראה המתוכננת, בנויה כולה על מטרות, על תכנים מוגדרים ועל פעילות תכליתית. התרבות המודרנית פירשה את תכונות המשחק כביטול זמן, במשמעות הפוכה מזו של למידה תכליתית וכך נדחק המשחק בבית הספר לשעת ההפסקה בלבד.

למידה אינה בהכרח פעילות "רצינית", מאיימת ומפחידה ובוודאי איננה שייכת בלעדית למציאות הבית ספרית והמשחק אינו שייך רק ל"שעות הפנאי". אם כשהילד יוצא את בית הספר הוא אינו לומד? האם הפעילויות החופשיות שהילד בוחר בהן, בבית ובחוץ, אינן מלמדות אותו דבר? האם הילד לומד רק כשהוא עורך טבלאות, או מעתיק בדיוק קטע שהמורה התכוונה לו? אפשר ליצור עם הילדים שדות לימוד שונים – על המדרגות, על הסולם, בארגז החול, בים בבנק ובכל מקום, בקבוצות ביחידים.

המאפיינים של פעילות משחקית הם רבים ואף מנוגדים, הם באים לידי ביטוי במהלך המשחק. בעוצמות ובהדגשות שונות, בזמנים ובתנאים שונים, בהתאם לאופיים של המְשַׂחֲקים ולרצונותיהם.

המאפיינים הבולטים הם: התמודדות על הישג אישי – זכייה; שיתוף פעולה קבוצתי – הסכמה על כללים מוגדרים; מקריות – המזל; תכנון ואסטרטגיה; שמירה על מערכת כללים מוסכמים; בחירה חופשית של כיוון מהלכים; מרכיבים הלקוחים מהמציאות – חיקוי; יישום משחקי, בדרך דמיונית ויצירתית – בהתייחסות אל המציאות.

בחיים נראים מאפיינים אלה כניגודים, אך במשחקים הם באים לידי ביטוי כמשלימים זה את זה, כפי שניסח זאת שקספיר, במחזהו כטוב עינכם, "כל העולם במה ואנו שחקניו".

בשונה מעבודה, לימוד ויצירה, המשחק הוא פעילות לשמה, ותוצאותיה בלתי מחייבות. משחק משמש כר נרחב להתנסויות, בלי חשש לתוצאותיהן. עם סיום המשחק מסתיימת ההתרחשות ללא כל אחריות ממשית לתוצאותיה החומריות ואפשר להמשיך מיד במשחק הבא, עם תקוות, עם אפשרויות ועם מזל חדשים, לכן כה גדולים האתגר והגירוי, וכה רבה האופטימיות הטמונה באפשרויות הפתוחות בפעילות משחקית. מכאן הרגשת ההנאה שמסב המשחק בכל גיל.

במשחק מתמודד המְשחק מתוך רצון ובחירה חופשית, למען הישג אישי – הזכייה. ובתוך כך הוא מממש את מטרתו ומשתף פעולה עם קבוצה הפועלת על-פי כללים מוסכמים.

לדוגמה משחק הרביעיות איסוף סדרות של קלפים בנושא אחד למשל פרחים, המשחק אינו חייב להיות בקיא בנושא הלימודי, משום שכל האינפורמציה רשומה לפניו. כלומר, החרדה ממצב לא ודאי של חוסר ידע אינה קיימת.

קיימת היום הסכמה שהמשחק הוא צורך בסיסי וחיוני, המשחק תורם רבות לפיתוח הלומד, גורם לתהליכי שינוי, מגביר את המוטיבציה ומסייע ללמידה של מיומנויות בכל התחומים.  המודעות לערכו של המשחק ולשילוב במערכת הלמידה בבית הספר גברה. הוא משולב בלמידה הפורמאלית בכיתה, בפעילות החברתית, וכן בהפעלת הורים ושיתופם בחיי בית הספר. שילוב זה נעשה בדרכים שונות, כאשר הבחירה מותנית במטרות, בתחום הדעת ומבנהו המיוחד, בתוכן הספציפי, ובמיקומה של הפעילות בתהליך הלמידה.

עובדה מעניינית היא שתוך כדי משחק נקלט התוכן הלימודי.

גם בחברה ישנה תחרות על הישגים, ישנה שמירה על זכויות הפרט, יש צורך בשותפות, בהשתייכות, ובשמירה על כללים כדי שתפקוד החברה יהיה תקין וכן יש צורך במשוב על הישגים ופעילויות (החברה מוגנת בעזרת החוק).

פיאז'ה טוען, ובעקבותיו גם ל. קולברג, כי דרך פעילותו של הילד במצבי תחרות ויכולתו לשתף פעולה, שהם מאפיינים דומיננטיים במשחק, תלויים הרבה ברמת החשיבה המוסרית שלו הניתנת לשינוי ולפיתוח.

במשחק פועל גם גורם המקריות – זריקת קובייה, סיבוב מחוג, שליפת קלף ועוד. בחלק מהמשחקים המקריות קובעת במידה רבה את המהלכים, הפחד מפני הגורל והניסיון להתמודד איתו, משולבים שניהם בחיי האדם ולשניהם מקום מרכזי בפעילות משחקית.

הצורך להתמודד עם הגורל ועם גורמי המזל שבחיים, הוא דחף המפתח באדם חשיבה ויכולת תכנון, העוזרות לו לנווט את חייו וצעדיו למרות "גזירות הגורל". ב. בטלהיים טוען, כי הצלחות במשחקי מזל מחזקות את בטחון הילד, כעדות שכישלון במשחקי מזל יתפרש כגורם מכשיל חיצוני, שאין למשחק שליטה עליו, ולכן גם משחרר אותו ממועקת האחריות לכישלון. גורם המזל, מכהה את תחושת היריבות בין המתחרים במשחק. "…המנצח מתברך בליבו על מיומנותו שסייעה לניצחונו, אך עדיין יכול להצטנע בגלוי, ולומר למפסיד: אז מה, פשוט היה לי מזל!. כך הוא יכול לנצח את חברו מבלי להתרחק ממנו, ואילו המפסיד מתנחם בחושבו כי מזל רע גרם למפלתו ולא יצבור רגשי טינה כלפי יריבו-חברו המנצח".

במשחק המתוכנן היטב מתפקד המְשחק במסגרת כללים אותם קיבל עליו יחד עם חבריו. אולם בתוך מסגרת זו צריכה להיות גמישות ואפשרות לפתח דרך משחק אישית, ייחודית למְשַׂחקים, תוך ניצול הכללים המוסכמים ושמירתם. ב. בטלהיים  אומר כי "משחקים דידקטיים יהיו סכנת נפשות, כשמצפים מהילד שיפעל וילמד לפיהם מה שהמשחק אמור ללמד, צריך לתת לילד להשתמש בכל משחק בדרך שהוא רוצה ולא איך שההורה, המורה או היצרן מורים לו לפעול."

המְשחק צריך שיהיה פתוח לשינויים, לחופש חשיבה ואתגר לילד המאפשר התנסות, מקוריות, פיתוח וגילוי חידושים, כך יגדל ילד החוקר את סביבתו.

משחק צריך שיהיה בנוי על מרכיבים הלקוחים מהמציאות אך יתנהל ויתפתח הדרך אישית של המְשחק, תוך הפעלת דמיונו ובהתאם לאסוציאציות ולרצונות שהוא חש כדי להשיג את מטרותיו. במשחק דידקטי המציאות מיוצגת על-ידי התכנים הפורמאליים המיושמים במשחק.

הילד משתמש בידיעותיו על הסביבה כתשתית בסיסית לתכנים והתרחשויות במשחקים. בתהליך חיקוי החיים ויישום הידע שהוא שואב מהם משתלב דמיונו ועולים רצונותיו, כפי שהגדיר זאת אריקסון : "המשחק הוא חלום בהקיץ". הוא גורם המפתח את הילד לעבור לעולם המשחק בו יתאפשר לו לחיות ולו רק לשעה קלה בלבד, בעולמו הוא, כשהוא בונה, מכוון ושולט בו. צפייה בילדים המשחקים חושפת בפנינו כיצד הופך הילד בדמיונו לנהג ולטייס וכיצד הוא בונה עולמות וארמונות מקוביות עץ, והופך למלך הארמון. עלינו להיות מודעים לעולמו הפנימי העשיר של הילד ולסייע לו בכך, עלינו ללמוד להלך בדרך זו. באמצעות המשחק הוא מביע את עצמו. מה שקורה במוחו של הילד קובע את פעילויות המשחק שלו. המשחק הוא שפה סודית.

המשחקים יכולים ללמד את המיומנויות הדרושות לילד להבנה החיים החברתיים, כשהם משקפים את צרכיו המודעים בצורה בלתי מודעת הן מלמדים אותו תכנים חדשים. בלי קשר למורכבות המשחק או לאופיו הייחודי של המשחק, כל המשחקים המאורגנים מלמדים אותנו את הצורך להכיר את כללי המשחק ולהישמע להם, ומה שמגדיר את האדם כיצור חברתי הוא החיים לפי הכללים – באופן אידאלי. כללים מוסריים, שהאדם מטיל על עצמו ובוחר בעצמו, תוך התאמה לחברה בה הוא חי, זהו המצב בוא הוא עולה מבידוד מסתגר אל חיי חברה מוצלחים, טוען בטלהיים.

פעילות משחקית צריכה להמעיט במרכיבים קבועים מראש, הכפויים מבחוץ, היא צריכה להיות פתוחה ולתת בחירה ואפשרות לשינויים לפי רצון השחקנים והדינאמיקה המפתחת ביניהם. הרוח המשחקית היא הגורם להרגשת שליטה והנאה בפעילות המשחקית. הפעילות המשחקית בדרך פתוחה וגמישה, בה נשמרים המאפיינים של המשחק הטבעי שהילד שותף בתכנונה, תורמת להתפתחות בכל התחומים: הפיזיומוטורי, הקוגניטיבי, הפסיכודינמי ובתחום הקומוניקטיבי.

העיסוק במשחק, בגיל הילדות המוקדמת, מקנה לילד ידיעות יסוד על התפיסות של העולם הסובב אותו, הכרה והבנה של המושגים הבסיסיים. ידיעות אלו משמשות כאבני יסוד בהמשך התפתחותו האינטלקטואלית. משחק זה מהווה תנאי מוקדם להתפתחות החשיבה הפורמאלית, במשחק משולבים מרכיבים מן המציאות ופיתוח דמיון. תוך משחקי החיקוי וההדמיה, במסגרות חברתיות שונות, ילדים ומבוגרים יותר, רוכש הילד ומתרגל ידע בתחומים רבים של החברה בה הוא גדל.

המשחק תורם לתחום התקשורת החברתית של ילדים עוזר בהתמודדות עם בעיות ומתחים נפשיים.

חוקרים מצביעים על המשחק כתורם לחדוות העשייה, לפיתוח ההנעה העצמית וליכולת להתמודד עם כישלון – כל אלה הם יכולות וגורמים המחזקים את מוכנות הילד להשתלב בחברה שמסביבות.

קיימים סוגים שונים של משחקים: משחקי חברה, משחקים לימודיים דידקטיים, משחקי דמיון וסימולציה,משחקי מחשב, משחקי ספורט, משחקים דרמטיים, משחקי חופש ונופש, משחקי בנייה ומשחקים סוציו-דרמטיים. באמצעות המשחק אפשר לשנות את הדמיון, את קצב הלימוד, את כושר ההבנה ואת כושר החברות של הילד.

המשחקים נבנים התאם לתפקיד שהם אמורים למלא. לכל משחק תבנית, אופי, הדגשים ומהלכים משלו, למשחק דרכי פעילות שונות. רוח המשחק מכילה בתוכה את המאפיינים הבסיסיים של המשחק הטבעי, ההדגשים והמרכיבים משתנים ממשחק למשחק, בהתאם לאוכלוסיה, למטרות ולסוג המשחק. רצוי שהשחקנים יהיו מעורבים בבחירת הפעילות ובתוכנה.

שיתוף פעולה מורה-תלמיד בבניית משחקים. כלי המשחק המעוצבים על-ידי המורה כדאי שיהיו ריקים מתכנים, על-מנת שיוכלו לאפשר דרכי הפעלה מגוונות וניתנות לשינוי, שהתלמידים יוכלו ליישם בהם תכני למידה מתחומים שונים בהתאם לבחירתם.

מומלץ לאפשר לתלמידים לבנות משחק שלם בעצמם, בהתאם לצורכי הלמידה. מכך אפשר לשלב את הרציונל של כל סוג משחק, כללים, ניסוח כללים, הכנת המשחק ובחירת החומרים.

הילד הבונה בעצמו משחק מפעיל מיומנויות וכישורים רבים. הגדרת מטלות לימודיות, הוא אוסף אינפורמציה השייכת לנושא ומתאים אותה לתבנית שנקבעה מראש, תוך התייחסות לחוקי המשחק. הוא מפעיל את מיומנות השרטוט או השימוש במחשב לשם הכנת תבנית מדויקת. גזירה, כתיבה נכונה ללא שגיאות, שימוש בצבעים, ארגון הטקסט ועוד.

 

לסיכום

שנות השישים של המאה ה-20. התחוללו מהפכים של ממש במערכות החינוך, שבאו לידי ביטוי בשינוי דגשים. במקום שימוש בלעדי בספרי הלימוד, גרסו עתה שימוש במדיה, הדגש הועתק משינון עובדות – להבנה. מדגש על האינטלקט, להתייחסות גם להתפתחותו ולטובתו הרגשית, האסתטית, החברתית, הרוחנית, והפיסית של התלמיד, ומהוראה – ללמידה, מלמידה פסיבית – ללמידה פעילה. מדובר כעת על שיפור האנושיות בבית-הספר, ואחד המרכיבים החשובים להשגתו הייתה הוראה המותאמת ליחיד. הכוונה להוראה הבנויה סביב צורכי התלמיד, עניינו, ייחודו, דרכי חשיבתו, סגנון הלימוד שלו, מיומנויותיו, רמתו האינטלקטואלית. כעת מובן שהשגת המטרה ניתנת להגעה בדרכים שונות. זה בא לידי ביטוי בקצב התקדמות אישי, באי-שימוש בציונים, בעבודה בקבוצות ובהוראת צוות.

יישום דרכי ההוראה והלמידה החדשות בבית-הספר, נעזר במשאבים מגוונים ובסוגי מדיה שונים. לא עוד רק חומר מודפס, כי אם גם מפות, שקפים, שקופיות, סרטים, קלטות משחקי למידה, שעליהם מתווספים מעת לעת מחידושי הטכנולוגיה. כך קלטות ווידאו, חומר ממוזער, מעבדות לשוניות, משחקי למידה, מכשיר הטלוויזיה, מחשבים אישיים, לומדות, תקשורת למאגרי מידע חיצוניים ותקליטורים. אכן, קיומם של עזרים וחומרים אור-קוליים שונים תורם להוראה המותאמת ליחיד בכך שהוא מספק מקורות מגוונים שכל ילד יוכל למצוא לו ביניהם את המתאימים לו. שכן החומר הלא ספרי והאור-קולי פונה למרבית החושים ומאפשר דרכי למידה חלופיות.

האם יש סתירה בין למידה והנאה?

אין שום חוק הטוען שלמידה לא יכולה להיות מהנה. ניתן להסתיר את החינוך מאחורי מסך הרפתקאות ויצורים מצוירים והילדים לא ירגישו שלומדים. ניתן לשלב מידע כרמזים לפתרון בעיות או ליצור את האנימציה והמרחב של המשחק כמבוסס על מציאות. מידע אנציקלופדי המתעורר לחיים. לא ניתן למצוא משחקים שכאלה שיחפפו את נושאי הלימוד בביה"ס אך הם טובים להעשרה, הרחבה או העמקה. דוגמה למשחק היסטורי משוטטים במכונת זמן בן התקופות ומזהים את הבעיות ופותרים אותן אחרת. גם בקריאה מהמחשב הלמידה שונה מלמידה מספר לימוד כי ניתן לשחק עם המרכיבים השונים, עם הרצף ועוד.

הבעייתיות בלמידה באמצעות משחקי המחשב נובעת מהציפייה שיצרו אצל ילדים, שכל למידה צריכה להיות כיף. ציפייה זו הולידה את המושג EDUTAINMENT המחייב התייחסות חדשה לתכנון ההוראה. יתרונות וחסרות של משחקי מחשב ככלי פדגוגי ראה נספח.

הנאה גורמת להנעה פנימית. למידה משמעותית מתרחשת כאשר ההנעה ללמידה זו היא פנימית. לפיכך רצוי לעורר בתלמיד מוטיבציה ללמוד, וזאת ניתן באמצעות הפיכת אמצעי ההוראה למסקרנים למאתגרים ולמבדרים.

 

להורדת המאמר המלא  להורדת קטלוג מוצרים  לעזרי הוראה

אודות המחבר

חברה לפיתוח עזרי למידה באנגלית.

0.00 0 items